נורית – פרק ב'

הוא לא היה מהחנונים של הכיתה, אבל גם לא אחד מהחברה. בסוף כיתה י' הוא כבר התנשא לגובה של 183 ס"מ עם עיניים כחולות, שיער חום בהיר, רזה,  אבל הוא הרגיש שזה לא מספיק.

הוא ידע שהיא מעולם היא לא הסתכלה עליו, לא ספרה אותו. יום יום במשך שנתיים וחצי הוא סחב את הרגשות האלו איתו. מהרגע שפקח את העיניים בבוקר ועד שנעצמו בלילה. מחכה כל בוקר לרגע שהיא נכנסת לכיתה. ואז, אז היום מתחיל.

היו לילות שהיה סוגר את דלת חדרו, מפעיל את הנגן במחשב, מכבה את האור מתיישב על החלון ובוהה.  היו לילות שהרוח הקרה צרבה את עיניו וגרמה לו לדמוע. חודש אחרי תחילת הלימודים אודי החתיך ונורית חברים… כמה הוא כעס על עצמו שלא העז, שלא ניסה. אבל בעצם… את מי הוא משקר, חשב לעצמו אחרי שניה. הוא, הברווזון המכוער, והיא הנסיכה… לא… בעצם, לא נסיכה, המלכה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s