נורית – פרק ד'

שבוע וקצת לפני הטיול השנתי של כיתה י"ב נורית ואודי נפרדו. עומר בא בבוקר יום ראשון וסיפר לו. ירדן, שומע, אודי ונורית נפרדו, מספרים שהיה ויכוח גדול. היא רצתה ללכת ביום שבת לים והוא לא רצה. היה משחק של מנצ'סטר שהוא קבע לראות עם חברים. "אז תישאר עם החברים שלך… " היא צעקה והלכה. עומר המשיך עוד לדבר על הריב הגדול, אבל הוא כבר לא שמע יותר כלום. נורית ואודי כבר לא ביחד… היא פנויה.

הטיול השנתי יצא שבועיים לפני חופשת הפסח. היא ישבה שני ספסלים לפניו בצד הימני והוא בשמאלי. כל הדרך מגבעתיים עד לחרמון היא הסתובבה וזרקה לו מבטים. בהתחלה הוא חשב שזו טעות והסתכל לאחור לבדוק על מי מאחוריו היא מסתכלת. אבל אחרי  שעוז, שמדריך יחד איתה בקן בצופים, הקניט אותה בקול, "די כבר להסתכל על ירדן…" נפל לו האסימון. היא הבחינה בי, נורית הבחינה בי… הוא רצה לצרוח… אבל שתק.

בהמשך היום של הטיול נורית שוב הייתה מוקפת כל הזמן בחברים והוא לא יכול היה להתקרב אליה כשהיא לבד. בדרך חזרה, זה שוב חזר על עצמו והיא המשיכה להציץ אליו מדי פעם עד שזה נפסק. הוא לא הבין למה אז הוא המציא איזה תירוץ לעומר והלך לשאול את המורה שישבה מקדימה משהו כדי שיוכל לראות אותה בדרך חזרה. כשחזר ראה שהיא נרדמה.  פני האלה שלה היו שלוות, רגועות. ראשה נטוי מעט לכיוון החלון והשפתיים הוורודות פסוקות מעט. הברכיים מורמות ונשענות על המושב שלפניה. והמכנס הקצר שלבשה חשף רגלים ארוכות וחלקות. החזה עלה וירד במתינות לקצב נשימתה. הוא חזר לכיסא שלו, ובראש רצה לו שורה משיר של שלמה ארצי, "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר".

פתאום הוא הבין למה הכוונה.

השבועיים הבאים היו סיוט. איך לעזאזל אני מתקרב אליה? מה לעשות?  עם מי אני יכול להתייעץ? צריך מישהו שמבין בבנות…

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s