השבוע ביקרתי במוזיאון הרצלילינבלום. מדובר במבנה היסטורי הממוקם בפינת הרחובות הרצל ולילינבלום, אחד מהמבנים הראשונים שנבנו בת"א ושנרכש ע"י בנק דיסקונט בשנת 1945. בתחילה יועד המבנה לשמש את הבנק, אולם ברבות השנים המבנה הוסב לשימוש כמוזיאון. התערוכה המוצגת בימים אלו נקראת גבורות ישראל.
פנקס שקים המודפס בתערוכה למבקרים
התערוכה סוקרת את ה- 80 השנים האחרונות, כשעיקר המבט הוא על העם היהודי. בסופה של התערוכה, מגיעים לחדר העסקים. במרכז החדר ניצב שולחן ישיבות אדיר ממדים שסביבו כסאות מנהלים. המקום מיועד להעניק לצופה את התחושה של איש עסקים ובסרט שיצא לי לראות במקום מסופר על בעל עסק שרוצה לעשות מה שנקרא בשפה המקצועית ל"התרחב". היזם נזקק לכסף בכדי לפתוח סניף נוסף של המותג שלו והתשובה של הבנקאי באופן כמעט מידית הייתה, תכין תוכנית עסקית ואז נוכל לדבר. נשמע כל-כך הגיוני? נכון?
ופה החלו ליפול לי האסימונים.
כמה פעמים בחיים שלנו אנו פועלים ללא תוכנית? נותנים לזרמים להניע אותנו, כאשר כל מה שצריך לעשות בעצם הוא, לעצור בצד לרגע ולתכנן. בדיוק כמו שאני מכניס לתכנת הניווט את היעד והיא בתמורה פולטת לי תכנית נסיעה, כך גם בכל שאיפה אחרת בחיים יש לכוון אל היעד ולהתוות את התכנית כיצד להגיע אליו.
נכון, לפעמים יש בדרך חסמים, גם לתכנת הניווט יש לפעמים חסמים ואז היא עוצרת לרגע ומחשבת מסלול מחדש, כך גם אנו צריכים לעצור באמצע הדרך ולחשב מסלול מחדש. אז למה בעצם אנחנו לא עושים את זה? והתשובה לדעתי היא פחד.
פחד ממה? הפחד להיכשל. כיוון שאם לא היה לי יעד מראש, לא נכשלתי להגיע אליו. ולכן הדרך למנוע כישלון הוא לא הגדיר יעד. הבעיה כמובן עם כל זה היא כמובן הכישלון. ומה לעשות, יהיו כאלו. לפעמים יש יעדים שלעולם לא נגיע אליהם. ולכן החוכמה היא להציב יעדי משנה. כלומר לחלק את היעד למשימות קטנות יותר ובאופן הזה גם אם לא עמדנו בכל המשימה נעמוד ביעדי המשנה והכישלון לא יהיה כישלון חרוץ.
לדוגמא: הנעה של ילדים להצלחה במקצוע מסוים. היעד הסופי הוא כמובן ציון גבוה אולם מדובר ביעד מאיים ולדעתי אין צורך בשלב הזה לספר לו. במיוחד לילד שחווה כישלון. אז מה עושים?
- יושבים עם הילד ומגדירים רשימת יעדים קרובים, כמו הכנת שיעורי בית, הקשבה בכיתה, הקדשת זמן בכל יום ללמידה של המקצוע או מספר ימים בשבוע. בהתחלה מעט ולאט לאט הגדלה של היעדים.
- לסמן על לוח את כל העמידה ביעדים. כל הצלחה בשלב הזה חשובה. ילד שמסתכל על טבלה מלאה בסימני "וי" ירגיש מסופק. אם יש מבחני ביניים ניתן להגדיר יעד לציון בשלבי הביניים.
- חשוב שהיעדים יתאימו ליכולת ולשלב בו נמצא הילד.
- אחרי כל שבוע של עמידה ביעד חשוב לתת משוב מילולי משמעותי. הצלחה בשלבי הביניים תספק לילד הרבה בטחון. היכולת להסתכל לאחור ולהגיד הייתי שם ועכשיו אני כאן ועכשיו אנסה להיות שם, כי הוכחתי בעיקר לעצמי שאני יכול.
- בסופו של דבר גם אם לא מגיעים לאותו יעד נכסף הדרך היא שקובעת וברגע שהיו לך הצלחות בדרך, רוב הסיכויים שהנפילה לא תהיה גדולה.
ולפעמים… אבל רק לפעמים, הדברים הטובים נולדים בטעות וללא תכנון מוקדם כמו הסלט המדהים הבא.
טחינה אדומה של אלרן. זהירות ממכר.
המתכון הבא נולד במקרה, במסגרת החיפוש שלי לממרחים שאינם על בסיס חלב. אחרי שהכנתי ממרח עגבניות השלב הבא היה פלפלים. לצורך כך החלטתי שאני הולך על הגרסה הכי טעימה לדעתי שלהם שזה השישקה. פלפל אדום בעל צורה מוארכת ומתוק.
- השלב הראשון היה קליה של הפלפלים. על תבנית אפיה מניחים נייר אפיה ועליו מניחים כ– 15-20 פלפלים בתבנית וצולים בגריל בתנור.
- כאשר צד אחד של הפלפלים משחיר מעט הופכים אותם לצד השני.
- בגמר הצלייה אחרי מספר דקות על השיש אוספים את ארבע הפינות של נייר האפייה יחד עם הפלפלים ומכניסים לשקית או קופסה להמשך הצטננות.
פלפלים קלויים
- לאחר שהפלפלים התקררו ניתן עתה לקלף את הקליפה שלהם בקלות ולנקות אותם מהזרעים שבפנים.
- בשלב הבא טוחנים את הפלפלים במעבד מזון עד לקבלת משחה נוזלית.
- את הממרח שהתקבל אני מבשל על אש קטנה עד לצמצום הנוזלים וקבלת משחה יציבה.
- למשחה הזו אני מוסיף כשתי כפיות של חומץ. זהו בשלב הזה יש לנו ממרח פלפלים.
טחינה
אני מאד אוהב את המותג של טחינה אל ארז.
- במעבד מזון אני מערבב כ- 200 גר טחינה 180 גר' מים ועשרים גרם מיץ לימון. (מי שאוהב שום יכול להוסיף לפי הטעם). זהו הטחינה מוכנה. אין צורך להוסיף מלח כיוון שלדעתי המוצר הגולמי מלוח מספיק.
ועכשיו לקסם:
מערבבים ביחס של 2 טחינה ו- 1 ממרח פלפלים ומקבלים ממרח מדהים.
- למרוח על פרוסת לחם טרי ולהתענג.
תיהנו!
אהבות 